One Hundred & Fifty Days (A Poem) #Hebrew
מאה חמישים יום,
חוזרים לבתים בדרום,
אבל רקטים יורדים בצפון,
לוחמים עלינו משני צדדים,
ועדיין מחכים,לחטופים לראות צבעים,
שמש ירח וכוכבים.
עם ישראל עדיין במילואים,
והחמאסניקים יורדים
מתחת לאנשים,
מקיפים את עצמם
בלי דאגה,
על החיים של ילדים
המעליהם ברפיח.
כולנו יודעים, כמה רע וצרה,
הביאו לעולם, בנובה ובעזה.
כולנו עם אחד, אחים ואחיות,
יושבים בצרה, עם המשפחה בשביה
ושהולכים למלחמה.
כמה געגוע מחקים למשפחה,
כמה געגוע על אפילה לאורה,
אלף מאתיים, הרגו בלי סיבה,
אלף מאתיים, טבחו בשנאה.
למה למה, לא יודעים למה,
איך זה יכול להיות,
באיזה עולם חיים?
באיזה עולם אני חי,
שאונסים נשים, וטובחים ילדים,
ורוקדים בכבישים, וחוגגים על המחבלים?
איך אנחנו יכולים, לעשות שלום איתם,
כשמלמדים ילדים, לשחוט יהודים?
איך אנחנו יכולים, לברוח מהרע,
לעצור את המלחמה, בלי להחזיר את החטופים,
ולהביס את החמאס?
אנחנו יהודים, ציונים וישראלים,
ולא יכולים, לסמוך על העולם,
רק להסתכל על השמיים הכחול,
לדעת שיש מי ששומר על הכל.
אי אפשר להבין,
למה ואיך,
אי אפשר להבין,
את הרע בהם שיש.
להתאסף באחדות
להרחיב את ההתרגשות,
לששון ותיקווה בלי דאגה,
ציפיה לשלום, בצפון ובדרום.
עד מתי מאה שלושים וארבע,
עד מתי תחזיר אותם הביתה.
עם ישראל חי, עם ישראל בלב,
עם ישראל חי, כמה זה כאב,
עם ישראל חי, ביחד ננצח,
עם ישראל חי, שישובו לגבולם,
התפילה שלי היום, להציל ולהגן,
נשמה אמיצה, שיושב במנהרה,
להדריך ולהגן, את החיילים בקרב,
ממזרח השמש, בבנימין וביהודה,
עד חוף הכנרת,
שמור נא עלינו, ואל תעזוב,
להמשיך להגן על כל ישראל, בצפון ובדרום,
ביהודה ושומרון, עד הים הגדול,
בשש ובאילון,
באחד ותשעים,
ממטולה עד אילת,
בירושלים ובצפת,
ובמעלה אדומים.
שמור נא עלינו כמו ילדים,
שמור נא עלינו בעת מלחמה, שתביא גאולה, ישועה ושלום.
תחזיר אותם הביתה,
ותגאל את כולם.
ושלא יחקו עוד יום במנהרות.
שיחזרו הביתה, בשלום למשפחה,
שיחזרו כבר הביתה, בששון ובשמחה.
עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום,
ביחד עלינו ועל כל ישראל, יעשה שלום ואמרו אמן.
